"נתת לי את האומץ להתחיל להתעסק עם הבלגן…"

היינו ביחד פחות משעתיים,
עשינו סיבוב בכל הבית
לראות ביחד את כל התמונה ..
את המקומות העמוסים ,
אבל גם את הבית האהוב
ששם מתחת לערימות,
את הפוטנציאל והיופי ,
את העבר והתקופות השונות שעברו על בני הבית ..
וגם את החלומות והרצונות ,
מי ומה חי בבית עכשיו ..
ואז התחלנו..
ידענו שנוכל רק קצת ,
כי דינה עוד התאוששה מניתוח,
ובכל זאת רצתה לבדוק,
לטעום,
לראות אם יש איזה סיכוי לשינוי,
במקום שהיא כבר קצת ניסתה ונתקעה בו..
שלא כרגיל התחלנו בספרים.
זה היה קשור לפינה המסוימת
שרצתה לסדר לקראת ביקור צפוי.
"אני אוהבת ורוצה את כל הספרים שלי" הודיעה.
"זה בסדר גמור,
אפשר להשאיר הכל."
אמרתי.
ובכל זאת אנחנו פשוט שאלנו
על כל ספר –
"האם זה מעורר בי שמחה?"
בהתחלה נוצרה ערימה ענקית
של "לא יודעת" ו"לא בטוחה"..
כל פעם שנתקעה עם השאלה ,
הספר עבר ישר לערימה הזאת.
לאט לאט הגיעו ספרים של
"כן ! " עם חיוך גדול
לערימה חדשה.
ואז כמה "לא" בקלילות לערימה בקצה השולחן.
מדהים באיזה מהירות
אפשר למיין בשיטה הזאת !
זה אולי נשמע איטי או מייגע
אבל זה עובד הרבה יותר מהר מאשר בכל דרך אחרת.
לא נתקעים בכלל,
ואחרי שמסיימים
וחוזרים אל ערימת ה"לא יודעת "
יודעים כבר ממש בשניה בדיוק מה רוצים ומה מרגישים ,
ממיינים אותם הכי מהר
ותמיד שמחים ושלמים
עם ההחלטות האלה .
וכל מי שעושה את זה,
לא מבין איך זה קשור לזה שהוא רוצה בית מסודר !!
ואיך אי פעם יהיה מסודר ,
אם אנחנו יושבים בתוך הבלאגן
ושואלים שאלות הזויות
את הספרים.. ואת ליבנו
שגם ככה כבר התכווץ
מול המשימה..
ובכל זאת זה קורה !
וקורה ביג טיים ..
וזה קורה באופן שבאמת נותן לנו
את השקט והשמחה ותחושת הערך והאהבה..
שבגללם רצינו מלכתחילה
..לעשות סוף סוף
סדר בבית 🙏
אז השעתיים טעימה האלה
נתנו לה חשק וכוחות
לעשות ממש מהפך ,
בכוחות עצמה !
והיא כבר מחכה להמשיך
לחדרים וחלקים נוספים
של הבית והחיים 🙌